מתי צריך להתחיל להפקיד לפנסיה עבור עובד חדש?

השאלה "ממתי מפקידים לפנסיה עבור עובד חדש?" עולה פעמים רבות, גם אצל עובדים שמתחילים לעבוד אצל מעסיק חדש, וגם בקרב מנהלים המעסיקים עובדים.

אנחנו נסביר כאן מהם המועדים המוגדרים בחוק להפקדות לפנסיה, וכיצד נכון לפעול על מנת להמנע מהפסדים כספיים, לעובד ולמעסיק, בגלל אי הפקדה לפנסיה בהתאם לחוק.

תחילת הפקדות לפנסיה – 2 המצבים האפשריים

חובת ההפקדה לפנסיה עבור עובד שכיר מוגדרת ב"צו הרחבה לפנסיה חובה", ומתייחסת ל-2 מקרים אפשריים:

מצב 1 – עובדים עם הסדר פנסיוני פעיל

עובדים שיש להם הסדר פנסיוני פעיל (כלומר – קרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת גמל לחיסכון בסטאטוס "פעיל"), זכאים להפקדות מיום העבודה הראשון שלהם, בכפוף לכך שישלימו 3 חודשי עבודה אצל המעסיק החדש.

כך, ברוב החברות במשק, מתחיל המעסיק להפקיד לעובד חדש רק לאחר 3 חודשים מתחילת עבודתו בחברה, כשההפקדה הראשונה כוללת גם את ההפקדות עבור 3 חודשי העבודה הראשונים של העובד.

ישנם מספר דברים שחשוב לדעת על הפקדות לעובדים עם הסדר פנסיוני קיים:

1. אם העובד החל לעבוד בחודשים אוקטובר, נובמבר, או דצמבר, המעסיק צריך להתחיל להפקיד עבורו לפנסיה, לפני תום שנת המס.
2. אם מוגדר בחוזה האישי של העובד, שההפקדות לפנסיה יחלו כבר בחודש הראשון לעבודתו – המעסיק נדרש כמובן לבצע את ההפקדות בהתאם.
3. בחלק מענפי העבודה והחברות בישראל קיימים הסכמים קיבוציים וצווי הרחבה המגדירים תחילת הפקדות לפנסיה מחודש העבודה הראשון – בדגש על רשויות מקומיות ומגזר ציבורי.

מצב 2 – עובדים ללא הסדר פנסיוני פעיל

עובדים חדשים, שאין להם הסדר פנסיוני פעיל (כלומר – כל קרנות הפנסיה, ביטוחי המנהלים וקופות הגמל לחיסכון שלהם הם במצב "לא פעיל"), זכאים לתחילת הפקדות לפנסיה, רק מהחודש השביעי לעבודתם אצל המעסיק.

כלומר – ב-6 החודשים הראשונים לעבודתם, המעסיק אינו מחוייב להפקיד לפנסיה עבור עובדים אלה, ולאחר מכן – הוא חייב להתחיל להפקיד.

הגדרה זו בחוק עלולה לגרום להפסדים משמעותיים לחוסכים לפנסיה, וכתבנו בעבר שאנחנו מאמינים שצריך לבטל אותה.

עם זאת, כל זמן שזהו החוק הקיים – חשוב להכיר אותו, ולהכיר את השיטות שבאמצעותן אפשר להמנע מהגעת ההסדר הפנסיוני שלנו לסטאטוס "לא פעיל".

איך להמנע משינוי סטאטוס ההסדר הפנסיוני ל"לא פעיל"?

עובד שכיר, שמופקדים עבורו באופן שוטף כספים לאחד מהמוצרים לחיסכון פנסיוני – קרן פנסיה, ביטוח מנהלים או קופת גמל לחיסכון, יהיה בסטאטוס "פעיל".

עובד שעוזב את מקום העבודה, ממשיך ליהנות ב-5 החודשים הראשונים לאחר העזיבה מהמשך הכיסוי הביטוחי, ושמירה על זכויותיו באופן אוטומטי, במסגרת "ארכת ביטוח" הקיימת כמעט בכל המוצרים הפנסיוניים.

ארכת הביטוח משמרת את מעמד החוסך כ"פעיל" למשך 5 חודשים בלבד לאחר עזיבת מקום העבודה.

במידה שהפסקתם לעבוד לתקופה של למעלה מ-5 חודשים, בין אם בגלל עזיבת מקום העבודה, או בשל חופשת לידה ארוכה, תצטרכו לבצע אחת מ-2 פעולות על מנת לשמור על החיסכון הפנסיוני שלכם בסטאטוס "פעיל":

1. הסדר ריסק זמני

הסדר ריסק זמני מאפשר לחוסך להמשיך לשמור על המוצר הפנסיוני שלו בסטאטוס "פעיל", על ידי תשלום עלות הכיסוי הביטוחי שהיה קיים לו לפני סיום עבודתו.

התשלומים במסגרת הסדר הריסק אינם כוללים הפקדות לחיסכון, אלא רק תשלומים עבור רכיבי הביטוח (למקרה מוות או נכות) במוצר הפנסיוני.

את הסדר הריסק ניתן לעשות לשנתיים בלבד (24 חודשים), או לתקופת ההפקדות האחרונה של החוסך למוצר הפנסיוני.

2. הפקדות באופן עצמאי

אפשרות שנייה לשמור על ההסדר הפנסיוני במעמד "פעיל", היא להפקיד לפנסיה באופן עצמאי.

בהפקדה באופן עצמאי, החוסך בוחר את גובה ההפקדה החודשית, אך היא חייבת להיות גבוהה יותר מסך עלויות הכיסוי הביטוחי במוצר הפנסיוני.

בהתאם לגובה ההפקדה שייבחר החוסך, ייקבע גם גובה הכיסויים הביטוחיים של החוסך במסגרת המוצר הפנסיוני.

מה קורה אם המעסיק לא מתחיל להפקיד עבור העובד לפנסיה בהתאם לחוק?

מרגע שהעובד זכאי להפקדות לפנסיה, בהתאם ללוחות הזמנים שפירטנו כאן, צריך המעסיק להפקיד עבורו לפנסיה בתוך 7 ימי עסקים מיום תשלום המשכורת, או בתוך 15 ימים מתום החודש שעבורו משולמים הכספים – לפי המוקדם מביניהם.

איחור בהפקדות לפנסיה עשוי לחייב את המעסיק בתשלום ריבית, ובמידה שהמעסיק לא העביר את הכספים תוך 31 יום מהמועד שבו היה צריך לשלם את השכר לפי החוק, הדבר נחשב להלנת שכר, גם אם השכר עצמו שולם לעובד בזמן.

בנוסף, אם מעסיק מנכה משכר העובד את חלקו של העובד בהפקדות לפנסיה, ולא מעביר את הכסף אל קרן הפנסיה או חברת הביטוח בתוך 40 ימים מהמועד שבו היה צריך לשלם את השכר לפי החוק, מדובר בעבירה פלילית, שיכולה להביא לעונש מאסר או קנס.