הסעיף המיותר שלוקח לנו עשרות אלפי שקלים מהחיסכון לפנסיה

הרבה שינויים התחוללו בשנים האחרונות בתחום הפנסיה בישראל. רובם – לטובת ציבור הלקוחות.

ובתוך גל השינויים הגדול הזה, נשארו עדיין כל מיני "שאריות" חקיקה מהעבר, שכבר אינן באמת רלוונטיות במציאות של ימינו, ושבחלק מהמקרים – פוגעות באופן ממשי בחיסכון הפנסיוני של כולנו.

אנחנו נתייחס כאן לסעיף 6 ה' בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק משנת 2007, שקובע ש"העובד יהיה זכאי לביטוח הפנסיוני… מיד בתום 6 חודשים מתחילת העבודה", אלא אם "יתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו ויהיה זכאי לביצוע ההפרשות החל מהיום הראשון לעבודתו".

כלומר – מי שיש לו כבר קרן פנסיה / ביטוח מנהלים פעילים – המעסיק יפקיד עבורו לפנסיה מיום עבודתו הראשון (מיד או רטרואקטיבית אחרי 3 חודשים), אבל מי שאין לו עדיין חיסכון פנסיוני פעיל – המעסיק יפקיד עבורו לפנסיה רק לאחר 6 חודשי עבודה.

למה עובדים חדשים שווים פחות?

שאלה טובה, והתשובה כנראה היסטורית – עד כניסתו לתוקף של צו ההרחבה משנת 2007, כלל לא הייתה חובת ביטוח פנסיוני לשכירים, והפקדות לפנסיה נחשבו כסוג של הטבה מהמעסיק.

אפשר להניח שבמהלך המו"מ על פרטי צו ההרחבה, הוחלט "להמתיק את הגלולה" של חובת הפקדות עם ההסתייגות לגבי עובדים חדשים המצטרפים למעגל העבודה.

חשוב גם לזכור שבאותה התקופה, לפני עידן הדיגיטציה וקרנות ברירת המחדל, הקשיים התפעוליים של צירוף עובד חדש לקרן פנסיה / ביטוח מנהלים היו גדולים יותר מבחינת המעסיק וסוכן הביטוח מטעמו.

היום, מן הסתם, המצב שונה. ההפקדות לפנסיה נחשבות כבר לזכותו (וגם חובתו) הטבעית של העובד. ההצטרפות לקרנות פנסיה פשוטה וניתן לבצע אותה באופן עצמאי באתרי האינטרנט של רוב קרנות הפנסיה בתוך מספר דקות.

כמה זה עולה לנו?

נשאלת השאלה – הפקדות לפנסיה במשך חצי שנה בזמן העבודה הראשונה (שמן הסתם משלמת לא הרבה) – כמה כסף זה כבר יכול להיות?

והתשובה המפתיעה – הסכום שאנחנו מאבדים בפנסיה בגלל חצי השנה האבודה הזו נע בין 30,000 שקל ל-200,000 שקל (!!!).

השוני בין הסכומים שיפסידו החוסכים השונים נובע מ-4 גורמים: השכר, גיל ההצטרפות לפנסיה, מספר התקופות ללא הפקדה פנסיונית והתשואה שהכסף משיג לאורך השנים.

דוגמא 1 – חוסך שמתחיל לעבוד לראשונה בגיל 27, בשכר מינימום, ובתשואה מינימלית

נתחיל עם חוסך בן 27, שמתחיל לעבוד בחברה פרטית כלשהי בשכר מינימום. ההפקדה החודשית המינימלית של עובד כזה לפנסיה תהיה כ-980 ש"ח (5,300 ש"ח כפול 18.5%), ובחצי שנה – כ-5,880 ש"ח.

בהנחה שהחוסך יפרוש בגיל 67, אחרי 40 שנות עבודה, ושהתשואה הממוצעת שלו על החיסכון תהיה 4% (הנחת התשואה הסטנדרטית בסימולציות פנסיוניות), הוא יפסיד כ-29,000 ש"ח בגלל ההפקדות החסרות.

דוגמא 2 – חוסך שמתחיל לעבוד לראשונה בגיל 22 ל-5 חודשים, יוצא לטיול ואז חוזר לעבוד שוב בגיל 26 אחרי הלימודים

המקרה הישראלי הקלאסי – משתחררים מהצבא, עובדים כמה חודשים בשביל לחסוך לטיול, נוסעים, חוזרים, הולכים ללמוד, ובסיום הלימודים מתחילים לעבוד בשוק הפרטי.

נניח שבגיל 22 היה שכרו של החוסך 5,300 ש"ח (שכר מינימום), ושבגיל 26, אחרי התואר הראשון, כבר היה השכר ההתחלתי שלו 7,000 ש"ח.

בגלל שבעבודה הראשונה לא קיבל עדיין החוסך פנסיה, גם למקום העבודה השני הוא מגיע ללא תכנית פנסיונית פעילה, ולכן הוא צריך שוב להמתין 6 חודשים עד שיתחילו ההפקדות לפנסיה עבורו.

בהנחה שיפרוש בגיל 67, וישיג תשואה ממוצעת סולידית למדי של 4% על החיסכון, מאבד עכשיו החוסך כבר כ-70 אלף ש"ח.

אגב, גם אם החוסך עבד בגיל 22 במשך שנה שלמה, וכבר התחילו להפריש עבורו לפנסיה, אבל לאחר מכן במהלך שנות הטיול והלימודים נפסקו ההפקדות והתכנית הפנסיונית שלו הפכה ל"לא פעילה", הוא יצטרך להמתין את 6 החודשים הנוספים בגיל 26.

דוגמא 3 – אותו החוסך מדוגמא 2, אבל בתשואה ממוצעת של 6%

כתבנו את זה לא מעט בעבר, ונכתוב את זה שוב – התשואה שנשיג על החיסכון הפנסיוני שלנו היא אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הפנסיה העתידית שלנו.

אותו החוסך מהדוגמא הקודמת, במידה שישיג תשואה ממוצעת של 6% על החיסכון שלו (זו אגב התשואה הממוצעת של קופות הגמל וקרנות הפנסיה ב-15 השנים האחרונות), יפסיד כבר כ-160,000 ש"ח בחיסכון הפנסיוני שלו, רק בגלל אותן 2 תקופות עבודה ללא הפרשות לפנסיה.

וניתן כמובן להציג דוגמאות נוספות – שכר גבוה יותר, גיל פרישה מאוחר יותר, גיל תחילת עבודה מוקדם יותר וכו', שבהן הסכומים שיפסידו החוסכים אף גבוהים יותר.

מה צריך לעשות?

אנחנו חושבים שהגיע הזמן לתקן את הסעיף האנכרוניסטי בצו ההרחבה, לבטל את תקופת ההמתנה להפקדות לפנסיה ולהשוות בכך בין זכויותיהם של עובדים חדשים ועובדים בעלי ותק בשוק העבודה.

תיקון כזה, מעבר לכך שיגדיל את החיסכון הפנסיוני של הציבור כולו, ישפר באופן משמעותי יותר את מצב החיסכון הפנסיוני של אוכלוסיות מוחלשות, שאינן נהנות מרצף תעסוקתי מלא לאורך השנים.

בית הדין הארצי לעבודה פסק לאחרונה ש"לא ניתן להפריז בחשיבות עריכת הסדר ביטוח פנסיוני לעובד. הנחת המוצא, לפיכך, צריכה להיות כי בהיעדר הוראה שונה במקור הנורמטיבי לעריכת הסדר הביטוח הפנסיוני…, יצורף עובד להסדר ביטוח פנסיוני מתחילת עבודתו."

הגיע הזמן שמשרד האוצר, ההסתדרות והכנסת יישרו קו עם בית הדין הארצי לעבודה ויבטלו את תקופת ההמתנה המיותרת והלא צודקת הזו.

מדריכי הפנסיה שלנו:

[pt_view id="f816795osu"]