מילון מונחים פיננסיים

מילון מונחים פיננסיים של "Savey" נועד בכדי לפרט ולהנגיש עבורכם כל מושג מעולם הפיננסיים. ככל שתדעו יותר כך תוכלו גם להשפיע על העתיד הפיננסי שלכם. 
*מילון מונחים פיננסיים נבנה בהסתמך על אתר "אשרא" – חברה ישראלית בבעלות ממשלתית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ.

אינפלציה:

תהליך מתמשך של עליית מחירים, הנמדד באחוזים. היא מהווה כמדד לשיעור העלייה במחיר של חבילת מוצרים מסוימת למשך תקופת זמן מסוימת ביחס לתקופה המקבילה שלה בשנה הקודמת. בכלכלות מפותחות שיעור האינפלציה השנתי נע בדרך כלל סביב 2 אחוזים, משמע שישנה התקרות של המוצרים בכ-2% מדי שנה. תפקיד הבנקים המרכזיים הוא לנהל את שיעור האינפלציה ולשמור עליו נמוך ככל האפשר, הם עושים זאת על ידי שליטה בהדפסת הכסף, גובה הריבית, הלוואות וכו'. ככל שהמחירים עולים כך ערך הכסף יורד.

דפלציה:

המצב ההפוך מאינפלציה, כאשר מתקיימת ירידת מחירים מתמשכת (ירידה במדד המחירים לצרכן).

מדד המחירים לצרכן:

מדד המתפרסם על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ומודד את השינויים החודשיים במחירי מוצרים ושירותים, המהווים את "סל הצריכה" של משפחה ממוצעת. ביום ה-15 של כל חודש מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את המדד המעודכן לפי שינויים שחלו במחירים בחודש הקודם. 

הצמדה למדד:

התאמת הערך של המוצר הפיננסי/התחייבות לשינויים במדד המחירים לצרכן. כאשר מחירי המוצרים עולים, המדד מושפע מכך באופן ישיר, מה שמביא להשפעה על הערך של הכסף (המדד עולה – ערך הכסף יורד, המדד יורד – ערך הכסף עולה). על מנת שערך הכסף יישמר ויהיה יציב, מוצרי חיסכון רבים כמו גם ביטחונות מאפשרים ריבית הצמודה למדד. החשיבות של ההצמדה רלוונטית בעיקר במקרים של אינפלציה, כאשר ערך הכסף נשחק אך תודות להצמדה למדד ערך הכסף נשמר ומשתווה לשינוי במדד המחירים לצרכן.

הצמדה למט"ח:

התאמת הערך של נכס/התחייבות לשינויים בשער החליפין של מטבע מסוים (מט"ח = מטבע חוץ). הצמדה למט"ח יכולה להיות קשור לפיקדון מט"ח, קרן השתלמות מט"ח, אג"ח ממשלתי צמוד מט"ח ועוד. הצמדה למט"ח נחשבת ליציבה יחסית ומאפשרת הגנה מפני ירידות דרסטיות בשקל.

תזרים מזומנים:

הכוונה היא לתנועת הכספים בעסק, לאורך פרק זמן מסוים. 

ריבית:

מחיר השימוש בכסף בזמן נתון, יכול להיות מצוין באופן חיובי כרווח תודות לפעילות כלכלית או השקעה וחיסכון, ובאופן שלילי במקרה של ציון סכום כספי אותו יש לשלם למלווה כתוספת על הלוואה שנלקחה. נהוג לנקוב את שיעור הריבית באחוזים. הריבית נקבעת לרוב בהתאם לגובה הסיכון להחזר ההלוואה, ככל שהלווה יהיה בעל קשיי החזר גדולים יותר כך גובה הריבית יעלה.

ריבית בנק ישראל:

זוהי בעצם נקודת האמצע בין השיעור שבו בנק ישראל מלווה לבנקים מסחריים לבין השיעור בו בנק ישראל לווה מבנקים מסחריים. נקודת האמצע הזו מהווה כשער הריבית של בנק ישראל ולה השפעה רבה על ערך המטבע במשק. ריבית בנק ישראל נקבעת על ידי הוועדה המוניטרית של הבנק והיא מתפרסמת כ-8 פעמים במהלך השנה. 

ריבית פריים:

ריבית הפריים זוהי ריבית הבסיס למתן הלוואות, לחסכונות ולמסגרת אשראי של הבנקים המסחריים. ריבית הפריים מחושבת על בסיס ריבית בנק ישראל בתוספת מרווח שנקבע על ידם מריבית זו, בפועל כלל הבנקים כיום מחשבים את ריבית הפריים בכ-1.5% מעל ריבית בנק ישראל (אך מדובר בנתון שיכול להשתנות). הבנקים אינם כפופים לריבית הפריים שנקבעה, אלא מדובר בבחירה מסחרית ואסטרטגית.

ריבית נומינלית:

ריבית הנקובה מראש על הלוואה או פיקדון (שאינה צמודה למדד). זוהי בעצם הריבית הנקובה במסמכי חוזה ההלוואה או באגרות החוב, היא לרוב מצוינת לאורך תקופת זמן של שנה, ללא התחשבות במועדים שנקבעו לחיוב הריבית והיטלים נלווים כמו עמלות. 

ריבית ריאלית:

הריבית הריאלית מבטאת את התשואה האמיתית שמניב נכס פיננסי כלשהו לאחר שמפחיתים ממנו את קצב עליית המחירים (האינפלציה) במשק. משמע הריבית המתקבלת על ידי ניכוי המדד מהריבית הנומינלית. הריבית הריאלית מודדת בעצם בכמה עלה או ירד כוח הקנייה בפועל בעקבות עליית המחירים במשק. לדוגמה אם הופקד כסף בפיקדון בריבית נומינלית שנתית של 5%, והאינפלציה השנתית עומדת על כ-3%, הריבית הריאלית תהיה 5%-3% = 2% (תשואה של 2%).

ריבית דריבית:

הריבית שנצברה על הקרן ומתווספת לסכום הקרן שהופקד, בסוף תקופת ההלוואה/הפקדה. למשל אם השקעתם סכום כספי של 100 ₪ בריבית שנתית דריבית של 5%, בסוף השנה הראשונה של החיסכון יהיו לכם 105 שקלים (100 כפול 1.05 ש"ח), בסוף השנה השניה יהיו לכם 110.25 שקלים (105 כפול 1.05 ש"ח), בסוף השנה השלישית יצטבר לכם סכום של 115.76 שקלים (110.25 כפול 1.05 ש"ח) וכו'. כלומר הריבית מחושבת כל פעם מחדש על הסכום החדש שכולל את הריבית מתקופות הזמן הקודמות.

ריבית משתנה:

ריבית המשתנה במהלך תקופת ההלוואה או הפיקדון על בסיס מפתח מסוים שנקבע מראש כמו: פריים, מדד המחירים לצרכן, ריבית בנק ישראל וכו'. 

דירוג אשראי:

ציון הניתן לאנשים פרטיים, חברות ואף מדינות אשר מגדיר את יכולתן לפרוע הלוואות. חישוב הדירוג נקבע על ידי מספר מאפיינים, כמו ההיסטוריה הפיננסית, מצב הנכסים, ההון העצמי, היקף ההתחייבויות שיש לגוף המוערך ותשלום חובותיו בזמן. לרוב במעמד הגשת בקשה להלוואה, הגוף המלווה יבדוק את דירוג האשראי שלכם על מנת לגבש החלטה האם להעניק לכם הלוואה ובאילו תנאים.

תעודת זהות בנקאית:

"תעודת זהות" בנקאית זהו מסמך המכיל את כל המידע הפיננסי של הלקוח בבנק, המסמך נועד על מנת לעזור ללקוחות לדעת ולהבין את תנאי החשבון שלהם. המטרה העיקרית שלשמה נוצרה תעודת הזהות הבנקאית היא לנסות ולשפר את תנאי החשבון, ליצור תחרות ולעודד מעבר של לקוחות בין הבנקים השונים. 

שוק ההון:

ניתן להגדיר את שוק ההון כמקום המפגש בין חברות ויחידים הזקוקים למימון (לווים) לבין חברות ויחידים המעוניינים להשקיע את כספם כדי לייצר ערך כלכלי. בשוק ההון נפגשות החברות הזקוקות לכסף עם גופים (בעלי ההון, אנשים פרטיים ומוסדות), שרוצים להשקיע את כספם על מנת שיניב רווחים. השחקנים המרכזיים בשוק ההון הינם: הבורסה, הברוקרים, בתי ההשקעות, המשקיעים הפרטיים, והרשות לניירות ערך. 

הבורסה:

הגוף המרכז את כל פקודות המסחר של הקונים והמוכרים, מתאם ביניהן, ומעביר את הניירות מהקונה למוכר באמצעות מערכת ממוחשבת. לכל מדינה יש בורסה אחת או מספר בורסות, כאשר בישראל יש את הבורסה לניירות ערך בת"א. הבורסה בבעלותם של 27 חברי בורסה, הכוללים את הבנקים והברוקרים הגדולים, חברי הבורסה הם היחידים היכולים לסחור בה ישירות. 

הברוקרים/חברי בורסה:

הגופים האמונים על העברת פקודות המסחר אל הבורסה, הבנקים הם הברוקרים הגדולים ביותר ופרט אליהם המדינה הסמיכה עוד מספר בתי השקעות שישמשו כברוקרים פרטיים. 

בתי השקעות:

הגופים המוסדיים שמנהלים את החסכונות הפנסיוניים של הציבור במיליארדי שקלים. בתי ההשקעות, יחד עם הבנקים, הם השחקנים הגדולים ביותר בפעילות המסחר בשוק ההון. 

משקיעים פרטיים:

כל שאר המשקיעים, שאינם הבנקים או בתי ההשקעות המוסדיים, שמבצעים פעולות מסחר בניירות ערך. 

הרשות לניירות ערך:

רשות מפקחת, בעלת סמכות חקירה ואכיפה בנושאים הקשורים לשוק ההון. מטרת הרשות היא להגן על ציבור המשקיעים הישירים, העקיפים והפוטנציאלים בשוק ההון. הכלים המשמשים לרשות למלא את תפקידה הם: פיקוח על דיווחים וזרימת מידע בשוק, רישוי ופיקוח על בעלי רישיון לפעול בשוק הפיננסי, פיקוח על קרנות נאמנות, חקירות ופיקוח על עבירות בשוק ניירות הערך. 

מניה:

מניה היא חלק בבעלות החברה. זוהי תעודה המציגה אחוזי בעלות והשתתפות בתאגיד (חברה בע"מ). מדובר בנכס השווה כסף. בעלות על מניות מעניקה למחזיק בהם זכות לקבלת חלק בחלוקת הרווחים של החברה ולהשתתף ולהצביע באספה הכללית של בעלי המניות בחברה. במקרה של פירוק החברה זכאים בעלי המניות להשתתף בחלוקת הנכסים שיוותרו לאחר פירעון חובות החברה. 

אג"ח/איגרות חוב:

זוהי תעודה נושאת ריבית המונפקת על ידי הממשלה או חברה, ובה התחייבות של המנפיק לשלם למחזיק האיגרת את הקרן שהונפקה בתוספת תשלומי ריבית/קופון בתאריכי פירעון שנקבעו מראש. האג"ח מונפקת לפרק זמן מוגבל. זוהי בעצם הלוואה שהמנפיק מקבל מהרוכש. האג"ח גם נסחרות בבורסה וניתן למכור אותן בכל עת, כאשר אין חובה להחזיק בהן עד ליום הפירעון. משמעות הדבר הוא שמחירן יכול להשתנות במהלך חייהן בהתאם למועד פירעונן, גובה הריבית במשק, ודירוג חוסנו הכלכלי של המנפיק. האג"ח נחשבות למסלול השקעה סולידי, אך יש גם מקרים שבהם מי שהנפיק את האג"ח נקלע לקשיים ולא יכול להחזיר את ההלוואה למחזיקי האיגרות. 

קופת גמל:

מכשיר חסכון לטווח בינוני/ארוך שנהנה מהטבות מס שמטרתן עידוד החסכון, קופת הגמל משמשת בעיקר לצרכים פנסיונים ולפיצויי פיטורין. 

קרן השתלמות:

קרן השתלמות היא סוג של קופת גמל, אך היא מיועדת לטווח קצר של 6 שנים. היתרון המרכזי של קרן השתלמות הוא הטבות מס על ההפקדות וכמו כן גם על פירעון הכספים לאחר 6 שנים ממועד ההפקדה הראשון, שמאפשר לפדות את הסכום והרווחים מבלי לשלם על כך מס. 

תשואה:

רווח (או הפסד) בין סכום הקנייה של הנכס לבין הסכום המתקבל ממכירתו, הנמדד באחוזים, לרוב מתייחס לתשואה המתקבלת לאורך שנה מלאה. 

פוליסה:

מסמך בעל נוסח אחיד המיל את כל פרטי ההתקשרות בין חברת הביטוח לבין המבוטח, הפוליסה כוללת את כל החובות והזכויות של החברה ושל המבוטח, כמו כן גם פירוט גובה הפרמיה (התשלום), סכום הפיצוי, המוטבים שיקבלו את הפיצוי, סוג הפוליסה, תוקף הפוליסה והתנאים לקיומה.

קרן פנסיה:

תוכנית לביטוח פנסיוני המבטיחה לחוסכים בה תשלום חודשי לכל ימי חייהם עם פרישתם מעבודה בהגיעם לגיל הפרישה, וכן במקרה של נכות, ופנסיה לשאירים במקרה של מות החוסך. 

קרן פנסיה ברירת מחדל:

במסגרת רפורמה של משרד האוצר, במטרה להגביר את התחרות בשוק החיסכון הפנסיוני, הוקמו שתי קרנות חדשות בהן דמי הניהול נמוכים משמעותית מאשר בקרנות הוותיקות. חוסך שלא יבחר בקרן פנסיה באופן מפורש, יושקע כספו באחת מקרנות ברירת המחדל האלו. 

ביטוח מנהלים:

חלופה לחיסכון פנסיוני (המוכרות על ידי משרד האוצר). זוהי תוכנית ביטוח חיים משולבת חיסכון, היא מיועדת לעובדים ועצמאיים המעוניינים בחיסכון ארוך טווח לגיל הפרישה, היא כוללת בתוכה גם כיסויים ביטוחיים. ההפקדה לתוכנית משולמת מדי חודש במסגרת חישוב השכר, על בסיס השכר הפנסיוני. מבנה ההפקדות המקובל ברוב תוכניות ביטוח החיים הוא: 6% למרכיב תגמולי עובד, 6.5% למרכיב תגמולי מעסיק, 8.33% לפיצויי פיטורים ועוד 2.5% לרכישת כיסוי אובדן כושר עבודה (המשולם על ידי המעסיק או על ידי המעסיק והעובד).

דמי ניהול:

המחיר שהחוסך בקרנות הפנסיה ובביטוח המנהלים משלם לחברת הביטוח עבור ניהול החסכונות הפנסיונים שלו. דמי הניהול אינם סכום קבוע אלא משתנים מתוכנית לתוכנית. הם מחושבים כאחוז מסוים מהחיסכון המצטבר, וכאחוז מסוים מההפקדות לחיסכון. 

סוכן ביטוח פנסיוני:

האדם המתווך בין חברת הביטוח למבוטח. סוכן ביטוח הינו שלוחו של המבטח כלפי המבוטח. 

יועץ ביטוח פנסיוני:

שלא כסוכן או כמשווק שלהם זיקה למבטח ו/או לבית ההשקעות, היועץ הפנסיוני יתוגמל בשכר טרחה על ידי הלקוח (ורק על ידי הלקוח). כך יתאפשר ליועץ הפנסיוני לספק ייעוץ אובייקטיבי ללקוח ויתאפשר לו לראות לנגד עיניו את האינטרסים הבלעדיים של הלקוח תוך התחשבות בצרכיו בלבד. 

עוסק פטור:

עוסק הפטור מגביית מס ערך מוסף (מע"מ) בגין עסקאותיו ושאינו רשאי לקזז מע"מ בגין תשומותיו. רשות המסים בישראל קובעת מיהו עוסק פטור בהתאם לקריטריונים הקבועים בחוק. עוסק פטור מוגדר כעוסק שמחזור עסקאותיו בשנה אינו עולה על סכום הקבוע בחוק אשר מתעדכן מדי שנה על פי שיעור עליית המדד. הגדרתו של מושג זה נועדה להקל על אנשים לפעול כעצמאים תוך הגמשת חלק מהביורוקרטיה הכרוכה בכך וצמצום מספר העוסקים המורשים הרשומים במע"מ. הגדרת "עוסק פטור" מבטלת את מה שהוגדר בעבר כ"עוסק זעיר" וכ"עוסק זעיר פטור". 

עוסק מורשה:

עוסק אשר חייב בגביית מע"מ על הכנסותיו, אך במקביל יכול לקזז מע"מ על הוצאותיו. עסק שסכום העסקאות השנתי שלו גבוה מתקרת ההכנסות המותרות לעוסק פטור ולכן אינו רשאי להיות עוסק פטור. קיימים מספר תחומי עיסוק אשר העוסקים בהם אינם יכולים להיות מסווגים כעוסק פטור – מתווך נדל"ן, רופא, אדריכל, אגרונום, יועץ עסקי, הנדסאי, חוקר פרטי, יועץ מס, טכנאי, טוען רבני ,מנהל חשבונות ועוד. 

חברה בע"מ, תאגיד:

התאגדות של אדם אחד או יותר לכלל ישות משפטית בעלת מטרות, הפועלת בנפרד מבחינה משפטית מבעליה, מעובדיה או חבריה. התאגיד כשר לבצע פעולות משפטיות ולשאת בהתחייבויות משפטיות, כאילו היה אדם. התאגיד כפוף לחוקים ולתקנות המיוחדים לסוג התאגידים אליו הוא משתייך. בעלי התאגיד יכולים להיות אדם, קבוצת אנשים או תאגידים אחרים. מטרת התאגיד לייצר רווח כספי לבעליו. 

מניה:

תעודה שמציגה אחוזי בעלות והשתתפות בתאגיד (חברה בע"מ). תעודה זו מעניקה למחזיק בה זכות לקבלת חלק בחלוקת הרווחים של החברה ולהשתתף ולהצביע באספה הכללית של בעלי המניות בחברה. במקרה של פירוק החברה זכאים בעלי המניות להשתתף בחלוקת הנכסים שיוותרו לאחר פירעון חובות החברה. 

חשבון מוגבל:

חשבון עו"ש/חח"ד שהבנק סירב לכבד מספר מסוים של צ'קים (10 בממוצע), אשר נמשכו ממנו בתוך פרק זמן מסוים. מחשבון שהוכרז כמוגבל לא מתאפשרת העברת כספים (אם אין בו יתרת זכות המתאימה לסכום ההעברה), וחל איסור משיכת צ'קים ממנו לכל משך תקופת ההגבלה. ההגבלה למעשה מנטרלת את השימוש החופשי בחשבון ומעמידה בפני הלקוח קשיים ועוגמת נפש, ומגבלות נוספות כגון איסור על פתיחת חשבון חדש אשר מאפשר משיכת צ'קים, אישור להתמנות כמיופה כוח עבור חשבונות בנק מהם ניתן למשוך צ'קים, ואישור להיות מורשה חתימה בחשבונות מסוג זה. ההגבלה מדווחת לבנק ישראל ומפורסמת ברשימות לידיעת הציבור. ניתן לאתר חשבונות מוגבלים באופן פשוט באתר בנק ישראל על ידי מספר החשבון, מספר הסניף וקוד הבנק. תקופת ההגבלה נמשכת כשנה אחת. 

חשבון מוגבל חמור:

בעל חשבון מוגבל שהמשיך ומשך צ'קים ללא כיסוי בטרם חלפו שלוש שנים מתום תקופת ההגבלה שלו, יוגדר בתור לקוח מוגבל חמור. הגבלה זו תוטל גם על לקוח שמשך צ'קים ללא כיסוי מחשבון אחר שבבעלותו במהלך תקופת ההגבלה. תקופת ההגבלה בגין הגבלה חמורה נמשכת שנתיים ובמהלכה מוגדרים כל חשבונות הבנק של הלקוח כמוגבלים. 

אובליגו:

התחייבות. סכום כל ההתחייבויות של הלקוח לבנק – מסגרת האשראי, יתרות הלוואות שטרם נפרעו, ערבות בנקאית, הלוואות וחובות בכרטיסי האשראי, שעבודים וכו'. 

פק"מ פיקדון קצר מועד:

כסף המופקד בבנק למשך תקופה קצרה (עד שנה), הנושא ריבית שקלית, קבועה מראש לכל התקופה או משתנה בהתאם לשינויים בריבית בנק ישראל. לפיקדון מספר מאפיינים, כגון תקופת הפיקדון, סכום הפיקדון, סוג הריבית, האם הפיקדון יתחדש אוטומטית עם סיומו, ואם הוא יתחדש, האם יתחדש בסכום הקרן בלבד או בסכום הקרן והריבית יחדיו. 

מסגרת אשראי:

סכום המשיכה המירבי שתאגיד בנקאי הסכים לכבד משיכות מחשבון עובר ושב.

עמלת דמי ניהול:

עמלה הנגבית בגין ניהול החשבון ע"י הבנק- נגבית מראש מידי רבעון. 

עמלת חליפין:

עמלה הנגבית בגין כל עסקת מטבע זר – מכירה או קניה. 

ערבות בנקאית:

התחייבות של הבנק הערב לשלם לצד ג' את הסכום הנקוב בכתב הערבות בעת דרישתו. הערבות הבנקאית מונפקת על פי בקשתו של לקוח הבנק הנדרש לה בהתאם לדרישות מצד נותן שירות או ספק זה או אחר. הבנק מתייחס לסכום הערבות כאל מסגרת אשראי נוספת שהוא העניק לבעל החשבון. 

קרן:

הסכום שהלווה קיבל מהמלווה. זהו הסכום שעל הלווה להחזיר למלווה בתוספת ריבית. 

ריבית:

מחיר השימוש בכסף בזמן נתון. הסכום (שמוצג כאחוז מסכום הקרן) אותו יש לשלם למלווה תמורת סכום ההלוואה. הריבית השנתית משמעותה מחיר הכסף לשנה. הריבית כוללת את מחיר הכסף וכן תוספת סיכון. 

משכנתא:

נכס מקרקעין הממושכן לטובת מלווה כבטוחה להלוואה. 

הלוואות חוץ בנקאיות:

הלוואות חוץ בנקאיות הן ההלוואות הנפוצות ביותר כיום בישראל מאז המהפכה שהתחוללה לפני מספר שנים בתחום זה כאשר הממשלה אפשרה לגופים נוספים חוץ מהבנקים להציע לציבור הרחב הלוואות בריבית. ההלוואות ניתנות הן לפרטיים והן לעסקים. החל מהלוואות בסכומים של עשרות אלפי שקלים הניתנות דרך הטלפון תוך אישור כמעט מידי והמשך בהלוואות שניתנות מגופים שונים, כמו קרנות, חברות ביטוח, חברות כרטיסי אשראי, גופי מימון ייעודיים, הלוואות במימון המונים, נדבנים ועוד. תהליך הבקשה והאישור משתנים בהתאם לערוץ הנבחר, גובה ההלוואה, מטרתה, כושר ההחזר של הלווה ועוד. 

שעבוד:

מונח משפטי המגדיר הקצאת נכס או קבוצת נכסים שישמשו כבטוחה לקיומו של חוב.